לפעמים אני צוחקת עם הבנות שלי, שאם אני ארצה לעשות טיול שורשים ולראות את הבית הראשון שבו אימא שלי גדלה, אני אצטרך לטוס לברזיל, כי אימא שלי גדלה בריו דה ז'נרו (שהשבוע למדתי, שלא היא עיר הבירה של ברזיל, כי אם ברזיליה). לעומת זאת, הבנות שלי צריכות רב קו אוטובוס, כי אני גדלתי ברחוב חניתה בנווה שאנן. תכל'ס, הן יכולות ללכת ברגל.
מכאן שבשבילי לכתוב על רחובות של נווה שאנן בלי לכתוב על הילדות שלי, זה קצת מורכב. בכל מקרה, גרתי בנווה שאנן עד גיל 15 וזו השכונה היחידה בחיפה שמוזר לי ממש לנהוג בה, כי מבחינתי אלה רחובות שבהם אני רגילה ללכת, או מקסימום להשתמש בתחבורה ציבורית.
מקום נפלא לגדול בו
נווה שאנן של פעם זכורה לי כמקום מדהים לגדול בו. שכונה גדולה מלאה בזוגות צעירים, בתי ספר טובים, הרבה עצים וירוק, והשכונה היא מישורית. בנוסף, אתןם ודאי יודעים שלפעמים בורות היא ברכה, כמו כאן, ש איש כנראה לא האמין אז, שבשכונה כל כך ירוקה ויפה, בעיר שבה האוויר כל כך טוב, מרחף לו סרטן באוויר.
נווה שאנן ושכונות נוספות
נווה שאנן היא שכונה עצומה בגדולה. בערים מסוימות, בכל העיר כולה אין מספר תושבים כה גדול כמו שיש בשכונה הזו. נווה שאנן היא רובע, נכנסות לשטחה שכונות נוספות, כמו למשל יזרעאליה, שרבים בכלל לא יודעים על קיומה, כך גם שכונת זיו ורמות רמז. ברור שאי אפשר לסקור את שמות כל הרחובות, לכן ניסיתי לסקור את הרחובות הראשיים.
בשל היותה שכונה כה גדולה, יש בה כמה בתי ספר יסודיים ובית ספר שש שנתי אחד. אני למדתי בבית הספר יזרעאליה ברחוב – איך לא – יזרעאליה. בשכונה יש גם את בית הספר דינור ברחוב קליבנוב, שאליו מגיעים ילדים מהרחובות אבא הילל סילבר, חניתה וקליבנוב. בשנים האחרונות נעשתה עבודה מדהימה בבית הספר דינור בזכותה של המנהלת, שהייתה קודם לכן בבית הספר ניגונים רוממה, והמבנה הענק התמלא בתלמידים, אחרי שנים שהיו הרבה פחות טובות. ברחוב הגליל נמצא בית הספר תל חי, אליו מגיעים מהרחובות שמקיפים את בית הספר השש שנתי עירוני ג'.
בית הספר הרביעי בשכונה הוא בית הספר הפתוח, שבשנים האחרונות לא יורד מהכותרות. בעבר, ההורים התנגדו מאוד להישארותה של מי שהיתה אז המנהלת, והצליחו, לכאורה, לגרום לה לסיים את תפקידה זה (היא המשיכה לתפקיד אחר בביה"ס) אך גם אח"כ על אף שישנה מנהלת אחרת, ההורים עדיין מתלוננים, בעיקר על כך שבשנים האחרונות בית הספר כבר לא כל כך "פתוח", כמו שהיה קודם וכעת הוא מזכיר יותר מדי בית ספר רגיל…
בשכונה ישנה אוכלוסיה דתית גדולה שלומדת בבית הספר רמב"ם. כדי להגיע לבית ספר שש שנתי לאוכלוסייה הדתית, צריך להרחיק עד לישיבה בשכונת רמת אלון, או למה שפעם קראנו לו "עירוני ו'" והיום אולפנת אמית, במורדות נווה שאנן.
יזרעאליה
עד היום, כשאני מסתובבת בגרנד קניון אני רואה בבתי הקפה חצי מהמורות שלימדו אותי ביסודי, ומי שלא שותה קפה בגרנד מתעמלת איתי במכון הכושר. הזמן לא נוגע בהן, במורות של בית הספר יזרעאליה, חוץ ממי שהייתה המחנכת שלי, בתיה צדקה ז"ל. הרבה מהמורות הללו גם התגוררו בשכונה וגידלו בה את ילדיהן, וגם אותנו.
חניתה הגליל ומה שביניהם
נווה שאנן מורכבת מ-3 רחובות ארוכים, מקבילים אחד לשני – חניתה, התיכון והגליל, וביניהם רחובות קטנים, מאונכים לרחובות הראשיים. רחוב חניתה נקרא ככה על שם קיבוץ חניתה בגליל המערבי, ואחד מיישובי חומה ןמגדל. כך גם קיבל רחוב הגליל את שמו, בשל הקשר לאזור ורחוב התיכון, מה אפשר להגיד עליו? תיכון לרחובות הגליל וחניתה.
רחוב ציון
רחוב ציון חותך את הרחובות הראשיים. הרחוב קיבל את שמו משמה של המדינה. נווה שאנן היא שכונה פטריוטית מאוד, וזה מתבטא ברבים משמות רחובותיה.
פסנתר ברחוב אשר
גדלתי ברחוב חניתה, ובמשך שנה הייתי הולכת לרחוב אשר ללמוד לנגן בפסנתר. ברחוב אשר היו כמה כלבים גדולים, ואני זוכרת שיותר משעניין אותי שיעור הפסנתר, עניין אותי שהכלבים יישנו כשאעבור ולא ינבחו עליי. לפעמים זה עבד, לפעמים לא.
חניתה 40 מעל בנק פועלים
כשהייתי ילדה והיו שואלים אותי איפה אני גרה, הייתי אומרת חניתה 40 מעל בנק הפועלים, כי לפני שנים סניף 755 של בנק הפועלים היה בדיוק מתחת לבית שלי. לימים, הסניף הלך אחורה ובמקומו הגיע שוק ירקות ופירות. כשגדלתי, חשבתי שזה סימן מאלוהים שאני עובדת בנק הפועלים וגדלתי מעל אחד מסניפיו. היום בדיעבד, אני מבינה שלא היתה לזה כזו משמעות… בכל מקרה, עד היום, הבית שגרתי בו הוא בן 3 קומות בלבד, בלי מעלית, אך מעליו שורה של חנויות.
הקונדיטוריה של מתי
אי אפשר לסקור את נווה שאנן בלי לספר על הקונדיטוריה של מתי שהייתה במשך עשרות שנים בתחילת רחוב חניתה. לא משנה כמה סברינות אני אוכל בחיים שלי, זה תמיד יהדהד את הסברינות הראשונות שלי, בשבילן הייתי הולכת את כל רחוב חניתה הארוך, (ואז עוד נראה לי הרבה יותר ארוך). מתי עצמו היה גר בבית יפהפה בשכונה, ברחוב הגליל.
כיכר יגאל זלטין
כיכר יגאל זלטין נמצאת בכניסה לרחובות נתיב חן והגליל. פנינה ויגאל זלטין היו מבחינת כולנו, נווה שאנן עצמה. אני זוכרת את ההלם שהיכה בשכונה כשיגאל נפטר. הבן שלו למד איתי בכיתה, את הבנות שלו פגשתי כמורה בבתי הספר. כל הילדים מנגנים ושרים, כמו ההורים כמובן.
רחוב הבנים
רחוב הבנים מתחיל ברחוב הגליל ומסתיים ברחוב חניתה. שם הרחוב הוא לזכרם של הבנים שנפלו במלחמות ישראל. פעם הייתה אפשרות לפנות מרחוב הבנים ימינה או שמאלה לרחוב חניתה, אבל תאונת דרכים שבה נהרג ילד, שמה סוף לפנייה שמאלה. ברחוב הבנים יש גן שעשועים גדול וגם סניף של קופת חולים כללית בעל השם הבלתי אפשרי – יוליוסבורגר.
משעול צבי שהם
אני זוכרת את צבי שהם מהימים שהוא היה מורה ומנהל בבית הספר עירוני ג' ולא משעול. אבל השנים עושות את שלהן, ובגלל שהוא היה חלק כל כך משמעותי מבית הספר הוא קיבל מעבר קטן בכניסה אליו.
בית הספר עירוני ג' קולט לתוכו את כל ילדי נווה שאנן, ממורדות השכונה ועד רחובות הגליל ומימון. כשהייתי ילדה, בית הספר היה נחשב טוב ואוכלוסיית נווה שאנן נחשבה טובה. עם השנים השכונה השתנתה וגם הילדים שהגיעו לעירוני ג' השתנו. היום ילדים מרחוב טבנקין ודרך יד לבנים מדלגים לפעמים על עירוני ג' והולכים ללמוד בבית הספר השש שנתי אליאנס בעמק השמש. מצבת התלמידים בבית הספר ירדה מאוד עם השנים, עד שלפני 3 שנים הגיעה לבית הספר מנהלת חדשה והיא הביאה איתה רוח חדשה. לפני שבוע התפרסם אחוז הזכאות לבגרות בעירוני ג', שעומד על 88%, והוא תוצאה ישירה של עבודה קשה של המורים וההנהלה.
צומת זיו
אפשר להתווכח האם זו עדיין נווה שאנן או לא, אך מה שלא נתון לוויכוח הוא שגם היום וגם לפני 40 שנה, ילדים היו מגיעים לכאן, אז זה היה בשביל לאכול מק דיוויד ולגרד את הכרטיס שהבטיח צ'יפס בחינם, והיום… יש הרבה מאוד אפשרויות – גלידה, חומוס, המבורגר ועוד.
דרך יד לבנים
יש כמה רחובות ראשיים במורדות נווה שאנן, מעט מעל שכונת חליסה. הראשון הוא רחוב דרך יד לבנים, עם מעל 100 בתים. דרך יד לבנים הופך לניסנבאום, לזכרו של שמואל ניסנבאום שהיה צייר ומורה וגם מחניכי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, שניצל משואת יהודי פולין. מניסינבאום אפשר לפנות לקליבנוב, הקרוי על שמו של יעקב קליבנוב שהיה עורך דין ממנהיגי ציוני רוסיה וחבר כנסת בכנסת הראשונה. אפשרות שניה היא להמשיך ישר לרחוב חניתה.
אבא הלל סילבר
מרחוב דרך יד לבנים אפשר לפנות לעוד רחוב ארוך מאוד – אבא הילל סילבר. הרב אבא הילל סילבר היה מדינאי יהודי ורב רפורמי, שפעל רבות למען הקמת מדינת ישראל. ברחוב הזה נמצא בית אבא חושי, ששופץ בשנים האחרונות באופן מעורר השתאות. יש כאן חוגים ואירועי תרבות לתושבים מהשכונה ומחוצה לה.
גדולה ומישורית
בסופו של דבר – נווה שאנן היא שכונה עצומה בגודלה ומישורית, לעומת שכונות רבות בחיפה, ויש בה תמהיל של אוכלוסיות שונות ומגוונות – חילוניים ודתיים, ותיקים ועולים חדשים, צעירים ומבוגרים ועוד.
כמה זה עולה?
מאתר מדלן אפשר לראות שהמחיר הממוצע למ"ר בדירות שנמכרו בשכונה, עומד על 18,200 ש"ח. בחודשים האחרונים נראה כי נמכרות יח"ד חדשות לצד דירות יד 2. בפרויקט דירות חדשות נמכרה באוגוסט האחרון דירת 5 חדרים (120 מ"ר) במחיר 1.94 מיליון ש"ח. לעומת זאת, אפשר למצוא דירה ישנה יותר של 5 חדרים (101 מ"ר) שנמכרה במחיר 1.3 מיליון ש"ח.
איזה כיף של כתבה, שאפו ענק!!!!
טעות קטנה…..
בית ספר יזרעאליה, ממוקם בשכונת יזרעאליה אך ברחוב צ'רניאבסקי
מיכל קראתי בשקיקה את הכתבה שלך. בעלי גדל מלידתו בנוה שאנן, בית בנין ברחוב התיכון. לימים גרנו ביחד בנוה שאנן ברחוב חניתה (עד שעברנו לעתלית). נוה שאנן תמיד נמצאת במקום מיוחד בליבי. והכתבה שלך עשתה לי טיול נוסטלגי בנוה שאנן, ועל כך מגיע לך תודה.
מיכל ירון יקרה—-
אני מחבורת הילדים של שנות החמישים- שישים- של נוה שאנן— הבן שלי שלח לי את הכתבה.
פתחתי איתה את היום- עם חיוך גדול ופרפרים נהדרים בלב—- השכונה שלי של פעם- היפה והירוקה . ואני—- בסך הכל הילדה הקטנה מרח׳ חניתה 77 ( מול הירידה לגרנד, שהיה פעם- שדה המשחקים שלנו הילדים ביום – ושל התנים שהיו שם בלילות.
תודה לך יקירה.
אירית גנור ( ליכטנשטרן לשעבר)
שכונת זיו נתנה את שמה לבית הקולנוע. בכיכר היה כמדומני עצ גדול – אקליפטוס . חרוב? הוילה של רבינר. קיוסק.
שלום מיכל,
לידיעתך ריו דה ז’נרו הייתה הבירה הקודמת של ברזיל, עד שגדלה והדרדרה והוחלט לבנות ולהקים בירה חדשה – ברזיליה (מזכיר לך את נוה שאנן ? אולי יחליטו לבנות שכונה חדשה בשם ישראליה).
צומת זיו נקרא על שם קולנוע זיו זכרונו לברכה, אשר שכן ליד הצומת.
הכתבה החזירה אותי לימים רחוקים, גדלתי בנוה שאנן בשנות השישים והשבעים. כשהייתי ילד קטן, חגיגות יום העצמאות היו ברחבה שממול מגדל המים, כלומר ב-T שבין רח' הגליל והברכה, והמקום הספיק לכולם. במרכז זיו היתה כיכר פורחת, שאח"כ הוחלפה בצומת מרומזרת. רח' חניתה שבו גרתי, היה בן נתיב אחד, ואחריו היה "הואדי", עד שנסלל רח' אבא סילבר ונבנו הבתים הגדולים והשכונה נקראה יזרעליה. אח"כ נסלל רחוב שמחה גולן, ונסענו בו באופניים בלי הפרעה. נבנה ונסגר קולנוע זיו, במקום שהיום הוא בנק המזרחי, ונשארנו עם הקולנוע הישן "עממי", והספריה שפעלה לצידו שבה החלפתי ארבעה או חמישה ספרים בכל שבוע. אכן השכונה גדלה ושינתה פניה, ולא תמיד לטובה.
לעניין הכתיב המלא, השם שלי הוא איל, עם חטף סגול מתחת ל-א, שמשמעותו כח, ולא אייל, עם קמץ מתחת ל-א, שהוא שם של בעל חיים חביב. אז לפני שממלאים את המילים ב-ו-וים או ב-י-יודים, כדאי לדעת לקרא בלי ניקוד.
כדי לדעת את קורות נוה שאנן, שתחגוג בחודש פברואר 2022 100 שנה להיווסדה, כדאי להגיע לוועד נוה שאנן, ברחוב טרומפלדור, ולבקש לעיין/לקרוא את הספר שיצא במלאת 90 שנה לשכונה. אני כילידת השכונה, לפני מלחמת השחרור, וגרה בה עד היום, לא הייתי מחליפה את מקום מגוריי. היות ויש לנו עיריה שאיננה מתפקדת בכלל, כך שנחכה לשינוי על מנת לנקות ולתקן וליפות את השכונה.
בבקשה להסביר איך גן על שם משורר אידי יודוע פרץ מרגיש הפך בעירית חיפה לגן אזולאי.
יש שמועות שהונצחה משפחה שפלשה לבית ערבי נטוש שהיה פעם בשטח הגן הנןכחי
כתבה מקסימה.
ואני זוכרת שהחלו לבנות את הטכניון. עד אז היה זה שדה כלניות ורקפות ובירידה משכונת זיו היה קן השומר הצעיר. בת דודתי גרה ברמות רמז וכאשר ביקרתי אותה הצטרפתי אליה כך שאני זוכרת את המקום. זכרונות נעימים
למיכל ירון, תודה רבה. הלוואי שאזכור הכל, הוספת לי דעת, מאד, מאד עניין אותי. כן ידוע לי כבר שנים, שנווה שאנן הוא מקום נחמד לגור בו, כי היושבים בראשה, משקיעים בה הרבה לרווחת התושבים. . כתבה מאד חיובית. ??
עירית+לנדסברגר,
"…..כי היושבים בראשה דואגים לרווחת התושבים"…זה היה פעם? כבר מזמן מזמן
לא ככה. כיום השכונה רחוקה מלהרשים, היא צפופה, מוזנחת בחלקה, רחוקה מלהיות נקיה ולא רבים בוחרים בה כמקום מגורים. היא באמת היתה פעם פינת חמד עם הרגשה כמו של קיבוץ – ואני בשכונה 53 שנה. מתנחמת בעובדה שלפחות ילדיי זכו לגדול ולהתבגר בשכונה "ההיא"?
.
גמרת אותי עם התיאור על נווה שאנן. גדלתי בה לפני 50 שנה ! בבית ברח' הגליל 56 פינת רחוב ציון ולמדתי בבית ספר תל-חי. הגעתי לפני 3 שבועות לשכונה ונדהמתי לגלות את ההזנחה. בבניין היפה שבו גדלתי שגינתו היתה המטופחת ביותר בשכונה. יותר מ 50 שנה ולא נעשה שום חידוש בבניין, גינתו נראית כמו מזבלה ללא דשא וולא טיפת טיפוח. עצוב !!
כתבה מקסימה מחזירה אותי לילדות היפה בנוה שאנן בשנות החמישים. גרתי בתחילה ברחוב התיכון מול בית ספר רמב"ם בו גם למדתי עד כתה ח וגרתי גם ברחוב חניתה מול הוואדי שהיה פעם . זוכרת היטב את גן הבנים את שכונת זיו ורמות רמז . נוסטלגיה אהובה .
כתושב חדש בשכונה מאד מאד התעניינתי בכתבתך על שכונת נווה שאנן.
ממש השכלתי מאד על ההיסטוריה של השכונה ומקורות שמות הרחובות של השכונה.
תודה והמשיכי להרחיב לנו את האופקים.
בברכה ישראלית ישראלי.
לאחת הכלבות ברחוב אשר קראו גלוריה והיא היתה לבנה ושחורה
מיכל,
מקורות שמות הרחובות בהחלט חשובים, אך מדוע בכול השילוט ברחבי נווה שאנן ובדרכים המובילות אליה כתוב בכתיב מלא, כלומר ללא ניקוד "נוה שאנן", וכמובן צריך להיות "נווה שאנן" !!!
זה הכלל: באמצע המילה 2 ווים, ממש כמו צוואה ולא צואה…, נווה ולא נוה, שווה ולא שוה, הוורד ולא הורד, אוויר ולא אויר וכדומה!
כך כמובן אותה טעות ביחס לנווה יוסף, נווה דוד ונווה פז החדשה!
פניתי זה שנים עוד מימי מצנע ויהב וזה בבחינת דבר אל הקירות!!!
אולי את מיכל ירון תואילי לפנות לראש העירייה היום עינת קאליש לשינוי/החלפת השילוט השגוי הקיים ולא לחזור על שגיאה זאת בשילוט החדש.
אגב, אפשר בהחלט להוסיף צֵרֵה כניקוד חלקי תחת ה- וֵ, שלא יחייב החלפת שילוט קיים: "נוֵה שאנן".
גן הבנים הוא בעיקר גן ומצבת זכרון לזכר בני נוה שאנן שנפלו במערכות ישראל.
ראוי להזכיר גם את מגדל המים ברח' הגליל ואת גילוי הסליק בביה"ס תל חי, וכן את קולנוע עממי, בית הקולנוע היחידי שנותר בחיפה.
ישנו אי דיוק מהותי בכתבה. ההורים בבית הספר הפתוח שנאבקו נגד המנהלת לא גרמו למנהלת לעזוב, המאבק התפורר אחרי שההורים השביתו את בית הספר במהלך חודש החגים ולא השיגו כמעט דבר. המנהלת נותרה על כסאה עד לסוף אותה השנה ולאחר מכן קודמה לתפקיד מפקחת במשרד החינוך. מנהיגת המאבק נגד המנהלת עזבה את בית הספר רק כדי לחזור אליו אחרי כמה שבועות. מנהיגי המאבק ההוא נעלמו מהעין. הדבר העצוב ביותר הוא שהמאבק האגרסיבי של רבים מההורים גרם לחוסר מוטבציה של מנהלים מתחום החינוך הפתוח להגיע אל בית הספר, והיתר כתוב בכתבה…
צבי שהם ז"ל ,לפני היותו העירוני ג' ,היה ה מורה לערבית בביה"ס לאו באק,שהיה בשכונת הדר ברחוב הילל. אני לבעלי זכינו ללמוד אצלו. מורה מעולה. רציתי להוסיף גם את רחוב נתיב חן,השוכן על הרכס ובו גדלתי בילדותי. הנוף הנשקף ממנו קצת שונה נוספו בניינים אבל שמורה לו פינה מיוחדת ומרגשת. תודה.
לנושא מתן שמות לרחובות בחיפה דואגת עינת קליש רותם ראש העיר חיפה באופן אישי.כל הכבוד לך עינת.שבת שלום
מיכל-ריגשת אותי במסע ברחבי נווה שאנן-כאילו זה מסע בנבכי ילדותי! מי שגדל בנו״ש בזמני זכה בילדות מלאת ערכים, אהבה, משפחתיות, תנועות נוער ובעיקר תחושת משפחה אחת גדולה-כמו קיבוץ.
הרבה פעמים אני חושב מה היה קורה אם היו מאפשרים לנוה שאנן לצמוח כישוב נפרד, כמו גבעתיים ליד תל אביב.
אולי היינו מקבלים שכונה יותר הומוגנית, פיתוח אחיד, יותר איכות חיים של בניינים קטנים במקום שיכוני יזרעאליה.
מי יודע. מה שבטוח שצורת הועד החושבה נעלמה. והועדים שהקימו את נוה שאנן והדר הכרמל כבר לא מתפקדים.
חבל מאד, נראה לי שצעירים שגרים בנוה שאנן בועד רציני ואחראי היו יכולים לפתח את השכונה טוב יותר מהעירייה