"התמונה החינוכית" של משרד החינוך
עם פרסום "התמונה החינוכית" לחטיבה העליונה על ידי משרד החינוך לשנת תשע"ט, הציבור מישיר מבט אל המדדים באמצעותם המשרד בוחן את הצלחת התהליך החינוכי בבתי הספר.
קווי המתאר של התמונה, מבטיחים מיפוי מעמיק של התחומים השונים הנוגעים לתהליך זה, באמצעות ניתוח סטטיסטי.
ההתרשמות הכללית היא שבמרבית המדדים ישנו שיפור, כפי שוודאי שרי החינוך מצפים לראות. אחד מהנתונים בדו"ח אפילו יגרום סיפוק ועונג, שכן ל- 74% מהתלמידים טוב בבית הספר ולמעלה ממחצית מהם אוהבים להיות בו (64%).
אם נתקרב לתמונה…
אולם אם נתקרב לתמונה, נבחין שהיא מורכבת מפרטים המצביעים בברור על התרשמות שונה ומדאיגה ביחס לשלוש הסוגיות הבאות:
א. עתיד החברה הישראלית, כמשתקף במדדים המתייחסים לקידום הסובלנות כלפי האחר והשונה:
קו המתאר מצביע על ממוצע של 77% אולם מאילו היגדים הוא מורכב ומה משמעותו?
המדדים מתייחסים לשילוב כל תלמידי בית הספר בפעילויות בית הספר, על יחס בכבוד של המורים והתלמידים "לאחר והשונה" ולעידוד התלמידים לגלות סובלנות לאחר והשונה.
צריך לזכור כי מערכת החינוך בישראל בהגדרתה בנויה על בסיס הפרדה מגזרית. מדידת הסובלנות בבתי ספר שממילא מגזריים עלולה ליצור רושם מוטעה שמא גדל כאן דור סובלן ומכיל.
מיהו האחר? עד כמה נחשפים התלמידים לשבטים השונים בחברה הישראלית? עד כמה נערכות פעילויות של רב-תרבותיות ולמען קיום משותף? אלו לא נבדקו. גם ביחס לעידוד מעורבות חברתית ואזרחית של התלמידים, למרות שמשרד החינוך מחייב מחויבות אישית כתנאי לקבלת תעודת בגרות, רק 63% מהתלמידים דיווחו שבית הספר מעודד אותם לקחת חלק במסגרות מסוג זה.
למרות ש- 68% מדווחים כי בתי הספר מעודדים אותם לגלות מנהיגות, רק 49% מהתלמידים חווים עידוד של בית הספר לקחת חלק פעיל בחיים האזרחיים. וכמה מן התלמידים עושים זאת בפועל? מהן התוצאות של העידוד הבית ספרי? כמה תלמידים מתוך 53% שדיווחו כי בית הספר מעודד אותם לחברות בתנועות נוער, אכן חברים בפועל בתנועות אלו?
ב. מידת הרלוונטיות של בתי הספר לתלמידים ולחברה הישראלית:
התמונה החינוכית למעשה משקפת פרדיגמה מסורתית, לפיה ישנו "חומר" המועבר על ידי המורה ונבחנת הבנתו על ידי התלמיד: בהיגדים הנוגעים לאסטרטגיות ללמידה עצמית , 75% מהתלמידים פונים לבקשת סיוע מתלמיד או מורה כשאינם מבינים "חומר", 60% מנסים לארגן את ה"חומר" החדש באופן שיעזור להם ללומדו ו- 41% מהתלמידים מנסים להרחיב את הידע שלהם על נושאים הנלמדים בבית הספר. האם איתור מקורות מידע רלוונטיים וניסוח שאלות כבסיס להבניית הידע, אינן שאלות מהותיות יותר לבדיקה?
משובים מקדמי למידה הינם תנאי הכרחי למשל לטיפוח אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה – להעמיק, לשאול, לתהות ולחדור לעומקם של תהליכי חשיבה ולעודדם. גם בהקשר זה הדגש בתמונה החינוכית הוא על המורים המתווכים "חומר" ובוחנים כיצד תלמיד הצליח להבינו או לבטאו במבחן: 53% מהתלמידים מדווחים שהמורים מוודאים שהתלמידים הבינו את ה"חומר" לפני שממשיכים הלאה, 63% מהתלמידים המתקשים בהבנת ה"חומר" מקבלים הסבר מה ביכולתם לעשות ו- 59% מהמורים רושמים ליד תשובות במבחן מה נכון ומה יש לשפר.
תחושת מסוגלות, סקרנות ועניין הם מאבני היסוד של למידה פעילה. הרלוונטיות של למידה משתקפת בכך ש- 44% מהתלמידים מדווחים על כך שהלימודים מסייעים להם גם מחוץ לבית הספר, 46% חשים סקרנות ועניין ו – 72% מרגישים מסוגלות להצליח במשימות קשות. למה התכוונו מנסחי ההיגדים הללו? האם לא נכון יותר לשאול את התלמידים ואת המערכת באיזה אופן בית הספר מקנה לתלמידים כלים לחקור, לגלות יצירתיות בלמידה ולפעול למשל בתנאי אי ודאות ושינויים תכופים בכל מערכות החיים? עד כמה מתקיים דיאלוג אמיתי בין מורים לתלמידים בתחומי סקרנותם של התלמידים והעניין שהם מגלים על מנת שיבואו לידי ביטוי בנושאים הנלמדים? עד כמה הנושאים נלמדים בגישה רב תחומית או עד כמה "החומר" לבגרות הוא המכתיב את השאלות והתשובות?
ג. הערכות משרד החינוך להכשיר ולתמוך במורים ובהוראה במציאות המורכבת והמשתנה לנגד עינינו:
חינוך והוראה נעשים על ידי מורים. דובר רבות על הכשרות המורים בארץ ועל מעמדם ורק בימים האחרונים התוודענו להכשרות מקוצרות לנוכח המשבר הנוכחי. התמונה העולה גם בנושא זה מדאיגה מאד.
המדדים אודות הפדגוגיה האיכותית בבית הספר כפי שבאה לידי ביטוי בהוראה, למידה והערכה, שוב משקפים תפיסה ארכאית של ההוראה: ישנה התייחסות לכך שלמעשה רק בחצי מהמקרים ישנו גיוון בדרכי ההוראה (54%), מתקיימת הערכה חלופית מסוימת למבחנים, ישנו עידוד מסוים של התלמידים ללמידה פעילה (60%), נעשה מאמץ לקישור ה"חומר" לנושאים נוספים (59%) ורק 45% מהתלמידים עובדים על משימות באופן עצמאי.
עבודה עצמית וחלופות בהערכה, אלו הפרקטיקות האיכותיות המוכרות למשרד החינוך? היכן אלמנט הבחירה, החיבור והרלוונטיות לחיים האמיתיים, שילוב אמצעי למידה שונים מקרוב ומרחוק, שילוב של התנסות ולמידת חקר הנובעות מסקרנות ועניין ולא כאמצעי הערכה בלבד, אחריות משותפת של הלומד והמנחה על התהליך הלימודי, הגמישות הפדגוגית בעניינים של תוכן נלמד, סביבת ההוראה ואופן ההוראה?
לא הופתענו מן המדדים הללו שכן הם תלויים רבות בתחושת הערך ובפיתוח המקצועי האיכותי של המורים והכשרתם להוביל פרקטיקות איכותיות במאה ה- 21.
למרות ש- 76% מהמורים מעידים על עבודה שיתופית בבית הספר ו- 72% שבעי רצון מן העבודה באופן כללי, רק 39% מהם מדווחים על פיתוח הצוות החינוכי בבית הספר. העבודה השיתופית מרביתה כמתואר מבצעת בפגישות צוות, בתכנון משותף של כלי הערכה ובשיתוף בתכניות. אבל!!!! – המנהלים מסייעים רק לכ- 40% מהמורים לתכנן התפתחות מקצועית והציעו להם יעדי שיפור ורק 38% מהמורים דיווחו על תצפיות והערכה שנועדה לשפר את הוראתם.
מערכת החינוך ומנהלי בתי הספר משקיעים מאמץ ומשאבים לאפשר למורים ולתלמידים סביבה נעימה והם משקיעים את מירב משאביהם אולם למעשה הם לא מוצאים את הזמן לתמוך במורים ובשיפור תהליכי ההוראה – למידה האיכותיים המתאימים למאה ה- 21. מדוע לא נשאלו המורים על מידת מעורבותם בתכנון תכנית הלימודים? במידת המעוף המתאפשר להם בכתה? במידה בה המערכת הבית ספרית והכללית מתווה יעדים ברורים לפיתוח המורים בהקשר לשינויים פדגוגיים והטמעתם בהוראה?
סכנה נוכחת
דווקא לנוכח משבר הקורונה, הנורות האדומות בתחומים בהם נגענו מסמנות סכנה נוכחת. הן מצביעות על מערכת המסוגלת ליצור סביבה נעימה אך שטחית בעיקרה, שאין בה חשיבה למרחקים ארוכים. על מערכת החינוך נכפה המעבר להוראה-למידה מרחוק והמעבר הדגים בגלוי את החוליים כולם: המושג "למידה משמעותית" התברר כריק מתוכן ול"הוראה איכותית" אין מצפן רעיוני או יישומי ברור. משרד החינוך פרסם מיקודים שהורידו "חומר", דואג לצייד את המורים ב"כלים" באמצעות השתלמויות מקוונות, כל אלה בהעדרה של תפיסה ופרקטיקה פדגוגית ללמידה מרחוק.
המורים בודדים במערכה
המורים נותרו בודדים במערכה כשהם נעדרי כלים לבצע תהליך פדגוגי -חברתי אמיתי, כשחרב הבגרויות האנכרוניסטית והמדדים הסטטיסטיים הפופולריים, מרחפים מעל לראשם.
זהו הזמן ליצור מצפן ערכי ופדגוגי המעמיד במרכז מיומנויות יסוד כמו: שיתוף פעולה, תקשורת, חדשנות ויצירתיות וחשיבה ביקורתית. לפי מצפן זה יתוכננו המהלכים לטווחים ארוכים ולא כ"פלסטר" לעידן הקורונה. ויפה שעה אחת קודם!