צוותי בית החולים כרמל קיימו הבוקר (א') מחאת הזדהות עקב אירוע האלימות שהתרחש בערב שישי האחרון בו הותקף אח במיון ע"י חולה מטופל. העובדים שיתפו במהלך מחאת ההזדהות את תחושותיהם ואת האלימות בה הם נתקלים באופן יום יומי ועל תחושת חוסר הביטחון והפחד.
כך נשמעה אחת האחיות שהותקפה באלימות בעבר ונתקלת באלימות מילולית באופן יום יומי מצד המטופלים:
יו"ר ועד עובדי בית חולים כרמל, פנינה וולף סיפרה לחי פה:
"צר לי על מקרה שהתרחש ביום שישי ובו אחד העובדים שלי נפגעו. בדרך כלל להנהלה ולוועד העובדים יש סובלנות ואנחנו כאן כדי לתת שירות. יש קציני ביטחון ויש לנו דרישות גם לתגבר את אנשי השמירה בחדרי המיון וגם במיון שוכבים וגם במיון מהלכים ואנחנו תמיד מגבים את כל הצוותים של בית החולים לא רק צוותי הסיעוד והרופאים. אני מאוד מקווה שהחברה שלנו תלמד לקח ויהיו סבלנים יותר מאשר אלימות. אלימות נמצאת בכל מקום וצר לי שכך מתנהגים".
מנהלת הסיעוד בבית חולים כרמל אהובה טל:
"בעקבות המחאה שקיימנו היום אחרי האירוע שאירע בערב שישי האחרון שבו נפגע אח ע"י מטופל ואחרי ההתכנסות, אנחנו מבינים בהנהלה שצוות המיון הוא מאוד פגיע ונמצא במצב נפשי לא טוב, לכן כעת בתום השיחה עם הצוותים אני אקיים ישיבה עם צוות חדר מיון ויותר מאוחר נשב עם הנהלת בית החולים ונחליט מה הצעדים שבהם נוכל לנקוט על מנת לעזור לצוות להרגיש ביטחון. כמו להרחיק את המטופלים שנוקטים באלימות, כמו שבית החולים הוא זה שיגיש את התלונה הראשונית כשיש נושא של אלימות, וכמו לתת לצוות עצמו אפשרות להתבטא בשיחות אישיות, וכמובן הכי חשוב לתמוך בהם כי הם נותנים את השירות הכי טוב כל הזמן שיש. אפס סובלנות לאלימות".
מיכל הראל אחות בבית חולים כרמל 21 שנה ועד לתקיפת האח מספרת לחי פה:
"במהלך יום שישי בסוף משמרת נתקלנו באירוע אלימות של מטופל כלפי אחד מחבריי לצוות. לא היה סממן שהאירוע עומד להתרחש. אני נתקלתי במטופל, הוא פנה אליי פעמיים דיבר בטון תקיף ומאיים וחוצפני, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מתמודדים מול סיטואציות מסוג זה כשאנשים מגיעים לבית החולים הם מגיעים במצב של חולי, כאב, דאגה,מתח הן החולים והן המשפחות. אנחנו במהלך הנשים למדנו לזהות את המצבים האלה ואפילו איך לנסות למנוע מקרים כאלה ולמזער התפרצויות כאלה כלפינו. הסיטואציה ביום שישי לא היתה צפויה היתה בסוף משמרת כשהמיון היה יחסית ברגיעה. חדר המיון יש בו הרבה מטופלים שמגיעים ברמות שונות של חרדה ולחץ ביום שישי המיון היה רגוע המטופל אחרי שהתחיל להרים את קולו נקראה האבטחה למקום האבטחה הגיעו אבל מאחר והמטופל היה עדיין אמור לקבל טיפול רפואי הוא נשאר. מצבו לא היה קשה רופא בדק אותו ואחות עשתה הערכה ראשונית זה לא היה מטופל במצב קריטי, הוא שהה מספר שעות והמשך הטיפול היה צריך להיות באגף השהיה".
עוד הוסיפה, "זה מאוד כואב לראות שקולגה שלך שאתה עובד איתו כל המשמרת לפתע פתאום משום מקום חוטף מכות ומדמם. הכאב הפיזי כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי. אני יצאתי עם האח הצידה וראיתי את התדהמה שלו. שנינו ותיקים במיון התדהמה הכאב והאכזבה והדמעות בעיניים עשו את שלהם. אני יצאתי ביום שישי מהבית ממשמרת ובבית כתבתי פוסט שהעליתי לפייסבוק. הפוסט משקף את מה שאנחנו חווים יום יום, את החברה שהולכת ונהית אלימה, ההתלהמות, החוסר סובלנות וחוסר אכפתיות הזו. אני מקווה שמה שאנחנו עושים פה ומה שאנחנו ורוצים לבטא ומה שחבריי משתפים במחאה זו זה הרצון ללכת לעבודה בבטחה לתת טיפול מסור ולדעת שיש לנו גם משפחות ואנחנו חוזרים הביתה בשלום למשפחות שלנו".
