במה תרצי לפתוח?
בברכה ובאיחולים לכל 54 אלף התלמידים החיפאים שיתחילו את השנה החדשה בעוד כשבוע, להם להוריהם ולצוותים החינוכיים: שנה מבורכת, שנה של למידה מתוך שמחה סקרנות ומשמעות, ולצוותים החינוכיים הערכה רבה על שליחותם החינוכית האצילית ובריאות טובה לכולם.
עברו כמה שנים מאז שהיית תלמידה. יש מורה שהשפיע עלייך?
את שנות התיכון שלי למדתי בבית ספר למחוננים בירושלים. המחנך שלי, ישראל רוזנשטיין , עבד איתנו בשיטות שגם היום נחשבות לחדשניות: הוא לימד אותנו לדרוש מעצמנו את המקסימום, עודד אותנו למצוינות אישית ולהרחבת אופקים, לא לקבל כלום כמובן מאליו ולבחון הכל בעיניים ביקורתיות.
זה היה לפני שנים רבות, בתקופה של למידה פרונטלית והקניית ידע. ישראל, בדרכו שלו, הוביל אותנו לעשות את הבחירות שלנו, להבין למה ולתת לחברה מתוך אותו ידע.
בכל יום חמישי עד השעה 11, במשך שלוש שעות, התנדבנו כל אחד בתחום שעניין אותו, מתוך הבנה ומשמעות לאותה התנדבות.
אני חושבת שהרבה בתפיסה שלנו היום בבתי הספר הייחודים ובתוכניות של למידה מבוססת פרויקטים היא בדמות שיטת החינוך של ישראל: להאמין ביכולת של הילדים וגם לדרוש מהם. לכל ילד יש תחום חוזק משלו והשליחות החינוכית של כולנו היא לזהות את תחום החוזק, ולתת לילד את הכלים להתפתח מתוך סקרנות והתלהבות.
את זה קיבלתי ממנו.
[bs-white-space]
האם למערכת החינוך יש תפקיד בהכנת הילד לעתיד?
אנחנו כבר מבינים, מתוך מחקרים, כי 65 אחוז מהתלמידים, העולים בכל שנה לכיתה א', יעבדו במקצוע שעדיין לא קיים כלל. המשמעות היא שתפקידו של בית הספר בהקניית ידע כבר לא רלוונטי, תפקידו המרכזי של בית הספר הוא לעודד סקרנות ויזמות אצל התלמידים באמצעות שימוש בכלים יצירתיים ובשיטות לימוד מגוונות ושונות.
בתי הספר היום מכוונים גבוה יותר מתוכנית הלימודים והמבחנים, אנחנו כאנשי חינוך צריכים לראות את האופק של התלמידים, לראות בהם את דור העתיד שיוביל וינהיג את העיר והמדינה, לתת להם כלים להסתכל קדימה, רחוק וגבוה –להאמין ולדעת שהתלמידים שלנו הם בעלי עוצמות ומסוגלות וגם להתייחס אליהם כמובילי העתיד ולאתגר אותם.
הילד, בעידן הנוכחי, צריך להתכונן לעולם בו יצטרך לדעת ללמוד, לעבוד קשה ולהתמיד גם לאחר כישלון. המודל הישראלי נתן עד לשנים האחרונות עדיפות לילדים עם כשרון. במודלים בחו"ל – כמו בפינלנד, הילדים מצליחים יותר ביקורתיים יותר, מוכנים טוב יותר לאתגרים שצפויים להם בחיים. הם לומדים איך ללמוד, איך להיכשל, איך לשנן… כמו ספורטאי שמתאמן לאולימפיאדה וכמו נגן מקצועי שמתאמן לקונצרט, נדרש שינוי בצורת הלמידה – לא לפחד מלימוד לתחרותיות, ליצירתיות, התמודדות עם כשלונות, לימוד להשקעה ולא להישגים המבוססים רק על כשרון.
[bs-white-space]
מה תרומת העירייה לתהליך הזה? האם זה לא תלוי רק בבתי הספר?
תפקידנו המרכזי לחזק את בתי הספר וליצור רלוונטיות וראיית האופק לתלמיד, את זה אנחנו עושים דרך חיבור בתי הספר והתלמידים למשאבים עתירי הידע בעיר, מוסדות תרבות, אקדמיה, תעשייה והייטק, יוצרים עבורם שותפויות וחיבורים, מכניסים תכניות עם אנשים מעוררי השראה לבתי הספר, מעודדים יזמות בבתי הספר, פותחים עוד ועוד קבוצות מנהיגות עירוניות יזמיות, שבהם תלמידים מובילים את התהליכים כמו: טינטק, חיפה ב-3 מימדים, עמיתי דילר , שגרירים צעירים, פירסט העולמי ועוד, מייצרים סביבות למידה שמאפשרות למידה אחרת לא שיגרתית, לאפשר למידה חוץ כיתתית שתגרה את החשיבה היצירתית – יזמית, ולתת לתלמידים להוביל.
ייחודיות בתי הספר מאפשרת שימוש במשאבים האלה, לדוגמא, תלמידי בית הספר עירוני א', שהינו בית ספר לרפואה, לומדים בבית החולים רמב"ם. רופאים מגיעים לבית הספר. החקר משותף לצוות המרכז הרפואי ולתלמידים, הילד רואה את הרלוונטיות של הלמידה ואת האופק התעסוקתי ומבין מה יוצא לו מזה…
גם כל אותן קבוצות מנהיגות שהזכרתי, שתפקידן המרכזי הוא לחנך למנהיגות, בבסיס הפעילות שלהן הן יוצרות מערך תרומה של התלמידים המשתתפים בתוכניות לקהילה. את זה אנחנו מובילים יחד עם מנהל המחוז, ד"ר סער הראל וצוות המפקחים שלו, שהינם השותפים המרכזיים שלנו בתהליכי החינוך בעיר, ואיתם התברכנו בשותפות מצויינת.
[bs-white-space]
אתם מובילים מהלך רחב של בתי ספר ייחודיים, הציבור נחשף לכך בכל פעם שאחד מבתי הספר מרים דגל שלא תמיד מחמיא לכם, האם המהלך הזה לא היה טעות?
גנים בתי ספר ומסלולים ייחודיים, הם ביטוי לכך שהעירייה מובילה מהלכים שמחברים את החינוך בעיר לחינוך המתקדם ביותר בעולם, אי אפשר לדבר מצד אחד על קידמה וראיית התפיסות החינוכיות החדשניות ומצד שני לא לאפשר להורים בחירה של מוסד חינוכי ברוח שבה הם מאמינים.
יצירה של ייחודיות בית-ספרית נשענת על חכמת ההמונים, במידה לא מעטה, על יזמות של תלמידים, על חלומות ויצירתיות של אנשי חינוך הורים וקהילה על למידת חקר ועוד.
אלה הדברים שמאפשרים ליצור עבור התלמיד אתגרים חדשים ובסיס להגשמה עצמית.
הייחודיות היא דרך חיים ואמצעי להשבחה וטיוב של החינוך הציבורי, מעצם זה שתהליך הייחודיות בנוי על שותפות מלאה של קהילות בתי הספר, זה טבעי לחלוטין כשמוסדות חינוך עוברים תהליכים חדשניים ומגבשים את זהותם הערכית חינוכית קהילתית שיהיו תהיות רעשים ואתגרים. אנחנו שם כדי לסייע.
יש ערים לא מעטות שבחרו במודע, למרות זעקת ההורים ולמרות צווי בית משפט, שלא להיכנס למהלך של הפיכת בתי ספר לייחודיים. אנחנו בחיפה מאמינים בדרך הזו ומבינים שבתי ספר ייחודיים ואיתם בחירת הורים מבוקרת במוסדות חינוך, היא הדבר הנכון למאה ה-21 והמהלך המכבד ביותר שמערכת חינוך מאפשרת להורים, וכל זה קורה בחינוך הציבורי ושווה לכל נפש, ואני ממש לא נבהלת מהאתגרים שבדרך.
[bs-white-space]
לאחרונה השיח הציבורי עוסק בתמונה החינוכית, מה עמדתך לגבי שקיפות, עושה רושם שלרשויות קשה להתמודד עם השקיפות?
שקיפות היא דבר חשוב, גם במה שקשור בנתונים. זו הזדמנות להעמיק בנתונים, אבל צריך לזכור שנתונים מספריים אינם חזות הכל. ההצלחה בבגרות היא חשובה, וחיפה מתהדרת באחוז זכאות גבוה מאוד ובעליה עקבית, חיפה גם מובילה מבין 3 הערים הגדולות בארץ, גם בבגרות המצטיינת וגם במורחבים במתמטיקה ואנגלית, לצד אי-ההנשרה.
בפועל, הבגרויות באות למיין את הכניסה לאקדמיה, שהוסיפה מצידה את הפסיכומטרי, ושמה דגש על מתמטיקה ואנגלית ולזה הכנו היטב את תלמידי העיר ואין לי בעיה עם השקיפות, אלא להיפך.
עם זאת, חשוב יותר לבדוק איך תלמיד מגיע לביה"ס – האם "מרגישים" אותו, האם מעצימים אותו, עד כמה מחזקים את בטחונו העצמי ואת היכולות הטבעיות שלו ואיך מעודדים אותו ליזום להוביל ולחוות חוויות של הצלחה. זה המפתח. הסביבה בעיר חיפה מאפשרת לתלמידים להתפתח לפרוץ דרך ולהצליח, בעיר פועלים מכון ביולוגי ומכון לחקר ימים ואגמים, פארק הייטק גדול עם מרכזי מחקר ופיתוח, בתי חולים, אקדמיה, מוזיאונים ומגוון מטורף של תוכניות תוספתיות שבהן הילד יכול לעשות עוד ועוד יחידות בגרות שלא במסגרת בית הספר בהתאם לרצון ולנטייה של הילד, כמו משפטים, מתמטיקה, ספרות פילוסופיה או עיצוב מוצר. הילד יכול לבחור בתוכניות העשרה המתקיימות לאחר שעות הלימודים, באוניברסיטה , בטכניון, במרכז הטכנולוגי יזמי, או לימודים לתואר ראשון במהלך התיכון. הכל פרוס בפני התלמיד בעיר.
המשאבים הקיימים בעיר חיפה הם חשובים מאוד להתפתחותו של הילד – האופק והרלוונטיות של הלמידה פה, כאן ועכשיו. לא פלא שזו העיר עם מספר מקבלי פרס נובל הגדול ביותר בעולם.
[bs-white-space]
את מדברת איתי על סביבות למידה חדשניות , ומבני בתי הספר בעיר רחוקים מלהיות חדשים, מה עושים עם הנראות של בתי הספר?
רוב מוסדות החינוך בעיר נבנו לפני הקמתה של המדינה, ועד היום לומדים בהם. ראש העיר פנה למשרד החינוך והציע לקיים תוכנית b.o.t, שבה יהרסו בתי ספר ישנים ויבנו במקומם חדשים ע"י קבלנים, שיקבלו שכירות. משרד החינוך עדיין לא הרים את הכפפה. בשנים האחרונות אנחנו מובילים תכנית סדורה של שיפוצים, התחלנו מבטיחות, המשכנו בחדרי שירותים וגדרות, העשור האחרון הוספנו 80 גנים, ושישה בתי ספר ברצף החינוכי, אלה כבר יפים ומותאמים למאה ה21.
בקיץ הזה התפננו לשדרוג הנראות, צביעת חזיתות, הצבת דשאים סינטטיים ברוח אחריות חברתית – כשאין מים לבזבז, משחקי ריצפה מוטבעים בדשא הסינטטי הצללות, מיזוג אולמות ספורט ועוד, עשינו מייק-אובר במערכת ואנחנו במירוץ נגד הזמן עד לפתיחת שנת הלימודים.
בנוסף לכל זה, מתקיים מערך של התאמת סביבות הלמידה לייחודיות שנבחרה בכל בית ספר וכרגע כשלושים מוסדות חינוך סיימו או לקראת סיום תהליך התאמת הסביבה הפיזית לרוח בית הספר.
[bs-white-space]
למה מתעכב בית הספר הדו-לשוני בכבביר?
הדו-לשוני לא מתעכב. הדו-לשוני הוא מסלול מצליח שמתפתח בבית הספר אחמדיה, והביקוש אליו גובר וגובר, ואני שמחה על כך, התחלנו עם מסלול לפני 3 שנים, וכבר בשנה השנייה הפך המסלול למסלול מבוקש מאוד שבו הביקוש עלה על ההיצע ולכן, לפני מספר חודשים הגענו להכרה שדרוש בית ספר, ויצאנו לדרך, ראש העיר אישר את הקצאת השטח הנדרש, בשכונת כבאביר, בסמוך לבית הספר הנוכחי. הגשנו למשרד החינוך מסמכים להכרה בצורך ואנחנו ממתינים לקראת סוף השנה הקלנדרית לקבלת תשובות. אגב, משרד החינוך כבר הכיר בצורך לבניית גן חובה למסלול הדו-לשוני. אנחנו במקביל מבצעים מדידות ומקדמים את התכנון.
[bs-white-space]
מה אתם צריכים לשפר?
יש לנו אתגרים רבים, לא רק כעיר, אלא לנו כחברה: שילוב החריג, התמודדות עם עידן הוואטסאפים והחרם החברתי דרך הרשתות, הוזלה בקייטנות ובצהרונים מבלי לפגוע באיכותם ועוד. אני חושבת שחיפה מתמודדת יפה עם האתגרים הללו, אבל אין ספק שיש לנו עוד דרך.