7/10 – האסון שיכול להציל את ישראל • דעה

ממשבר לתקומה – כך נבנה מחדש את מדינת ישראל

את מה שקרה ב-7 לאוקטובר, לעולם לא אשכח. שילוב חסר תקדים של הפתעה מוחלטת, פגיעה מזוויעה באחינו, אכזריות לא-אנושית ומחדל הגנתי. וכאילו היה חסר מסמר אחרון בארון, התרחש כל הדבר תוך תיעוד דיגיטלי מפורט, לעיתים אף בזמן אמת.

הקטסטרופה שהתחוללה היא נקודת מפנה היסטורית בציר הזמן של ישראל. ההשלכות? סיסמיות – בדיוק כשל רעידת האדמה שהתחוללה.

מדינת ישראל, וזו אינה קלישאה, כפי שהכרנו אותה, השתנתה לנצח. באותו היום, עמדתי כמו רבים אחרים מול המסך וההבנה חלחלה בי: קיומנו אינו מובן מאליו וחובה עלינו להשתנות.

זהו מאמר מעשי ואופטימי

איך הגענו לנקודה הזו? כיצד נוכל למנוע הישנות של מחדל שכזה, ואף לצאת מחוזקים? התשובות מורכבות וחקירות רבות עוד לפנינו.

אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאד והעתיד לוט בערפל במקרה הטוב. אך לא על כך אני רוצה לדבר. במקום להתלונן ולנבא שחורות, אני רוצה להתמקד בפתרונות ובמה עלינו לעשות. אני רוצה לשכנע אתכם כי אנחנו חייבים להשתנות: כאזרחים, כאנשי ציבור, כעם וכמדינה.

זהו מאמר מעשי ואופטימי, שמטרתו להצביע על כשלים מהותיים ולהציע כיצד נפתור אותם, נתחזק ונשגשג.

ישראל היא פנומן! מדינה מצליחה בתחומים כה רבים והכל תודות להון האנושי שלנו. אין עוד עם כעם ישראל. זאת לא טפיחה עצמית על השכם, כי אם הסתכלות מפוכחת על סוד כוחנו. ההישגים שלנו ב-75 שנים הם בקנה מידה עולמי, והטוב עוד לפנינו. אני משוכנע שעוד לא התחלנו לגרד את הפוטנציאל האנושי שלנו.

לבנות סדר חדש לרווחת עם ישראל

אבל מדינת ישראל, כפי שהתנהלה שנים ובוודאי מאז הבחירות האחרונות, לא עובדת וגם לא יכולה לעבוד בתנאים הנוכחיים. לכן, עלינו להרוס את הסדר הקיים ולבנות סדר חדש לרווחת עם ישראל. סדר בו אחדות העם, הביטחון האישי, הביטחון הכלכלי-אישי ושאר מרכיבים, מנוהלים על ידי ממשל דמוקרטי, מקצועי ויעיל.

כדי שנצליח, עלינו להוביל חמישה שינויים טקטוניים בציבוריות הישראלית:
שינוי שיטת הממשל, הגבלת כהונה, כינון חוקה, שוויון חובות וקביעת תנאי סף לאנשי ציבור.

שינוי שיטת הממשל

רעידת האדמה הפוליטית כבר מורגשת. נברשות התקרה החלו לרעוד, הטיח נופל אט אט מהקירות, אבל הרעידה הגדולה, שתהרוס את הסדר הקיים עדיין ממתינה לתורה. סקרים עדכניים מנבאים נפילה חופשית לליכוד, נסיקה לגנץ, ניצני קאמבק לנפתלי בנט, שמו של יוסי כהן מוזכר תדירות וכן יאיר גולן אינו שוקד על השמרים.

עוד סבב בחירות ולא הרבה ישתנה לאורך זמן

"ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים אותו הדבר" את המשפט האלמותי הזה טבע בשנת 1849 הסופר והעיתונאי הצרפתי אלפונס קאר.

גם בישראל, ככל שתשתנה המפה הפוליטית, הדברים צפויים להישאר זהים בקירוב. הכיצד? ובכן, הסיבה נעוצה באחת מבעיות השורש של השלטון בישראל – היעדר יציבות שלטונית.

ישראל היא מדינה דמוקרטית ייחודית, המתמודדת עם אתגרים אסטרטגיים. על האתגר הביטחוני אין צורך להרחיב, אך ישנם אתגרים נוספים כגון בתחומי החינוך, בריאות, רווחה, שוויון אזרחי וגידול האוכלוסין. אתגרים אלו מצריכים תכנון אסטרטגי וביצוע שאינם יכולים להתבצע ללא המרכיב הקריטי – זמן, ומדובר על שנים. אבל זמן, הוא אחד המרכיבים שנמצא תמיד בחסר בשל חוסר יציבות פוליטית מובנה בשיטת השלטון בישראל. 

התחלופה הורסת את יכולת הביצוע לטווח ארוך

שימו לב לנתונים המדהימים הבאים: ב-20 השנים האחרונות, ממשלה בישראל כיהנה בממוצע פחות מ-3 שנים! וכנסת ישראל? כיהנה בממוצע קצת יותר משנתיים, וזה עוד ברוטו! תורידו זמן כניסה לתפקיד, מינוי בעלי תפקידים, להבין מי נגד ומי וכמובן את הזמן שמושקע בהכנה לבחירות הבאות ואנחנו מבינים שנטו זמן הכהונה האפקטיבי קטן כנראה בחצי.

מישהו מאמין שאפשר לנהל מדינה כמו שצריך ככה? ברור שלא! וזה רק מהיבט משך כהונת ממשלה וכנסת. למעשה, אפשר להמשיל את מבנה הפרלמנט הישראלי לעוגה עבשה, שאבד עליה הכלח זה מזמן. כל מה שמשתנה בעוגה הוא בעיקר גודל הפרוסות (המפלגות), אבל העוגה עצמה נשארת לא רלוונטית.

לכן, לא נוכל להתמודד עם האתגרים האסטרטגיים שלנו, כל עוד הדמוקרטיה הישראלית חסרה יציבות פוליטית. במילים אחרות: ישראל מאופיינת בממשלות קצרות טווח, המונעות קידום מדיניות ארוכת טווח.

שיטת ממשל שתייצר יציבות שלטונית

שיטת הממשל הנוכחית מתמרצת נבחרי ציבור להתמקד בעיקר בטווח הקצר, בבעיות טקטיות לרוב ובפירות אותן ניתן לקטוף מהר. אבל כדי לטפל באופן יסודי ומקצועי בבעיות האסטרטגיות שלנו, חובה לייצר יציבות שלטונית בישראל שתקנה זמן. מכאן, שהפתרון חייב להתחיל בשינוי שיטת הממשל. השיטה הקיימת פשוט לא עובדת, אין יציבות שלטונית וגם אין פרופורציה בין גודלן של מפלגות והשפעתן על סדר היום הציבורי.

1. חלופות לשינוי שיטת הממשל

השיטה הקיימת בישראל היא הפרלמנטרית (הכנסת) ושיטת הבחירות היא יחסית בה מתחלק מספר הקולות בבחירות, במספר המושבים בפרלמנט. כך נקבעת כמות המנדטים לכל מפלגה בפרלמנט.

ישנן מספר חלופות לשינוי שיטת הממשל ובלי להלאות בפרטים, נציין גישות מרכזיות. הועלו הצעות לשינוי השיטה לנשיאותית, בה ראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות נפרדות מהכנסת, לתקופת כהונה של ארבע שנים. ראש הרשות המבצעת ממנה את שרי הממשלה, שאינם מכהנים כחברי כנסת. מאידך הכנסת תתמקד בחקיקה ופיקוח פרלמנטרי. מובילי ההצעות היו חיים רמון ואביגדור ליברמן כשזה האחרון אף הציע להעלות את אחוז החסימה – דבר מבורך לכשעצמו כדי להקטין את מספר המפלגות בכנסת.

יציבות שלטונית לאורך זמן

הצעות אחרות התמקדו בשיפורים מוצעים לשיטה הקיימת ועד ליצירת בית מחוקקים שני. בנוסף, ישנה האפשרות להנהיג בחירות ארציות ואזוריות, מעורבות. בשיטה זו, המדינה מחולקת למחוזות והבוחרים בוחרים את נבחריהם באותו מחוז וכך נוצרת מחויבות בין הנבחר לבוחר. המשמעות של בחירות מעורבות היא שחלק מסוים מן הנבחרים בפרלמנט, ייבחר בבחירות אזוריות כפי שתואר, והחלק האחר בבחירות ארציות כפי שנהוג היום.

תהא השיטה החדשה אשר תהא, מטרותיה הן: יצירת יציבות שלטונית לאורך זמן, ייצוג רצון הבוחרים לפי גודלם היחסי באוכלוסייה ושמירה על ערכי הדמוקרטיה והשוויון במדינה. עלינו ליזום דיון ציבורי בנושא ולקדם מנהיגים שיתחייבו לפעול לשינוי שיטת הממשל.

2. הגבלת כהונה

הלורד אקטון היה היסטוריון ופוליטיקאי בריטי הידוע בשל המשפט האלמותי: "כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".

בעוד משפטו של נתניהו עדיין מתנהל, ניתן לומר כללית, כי ככל שמשך הכהונה של מנהיג מתארך, כך גדל הסיכוי להתפתחות תופעות של שחיתות שלטונית, סיאוב והתנהגות פסולה.

ההסבר לכך הוא שעם הזמן נוצרת תלות גוברת של גורמים בממשל באותו מנהיג. שרים, פקידים, יועצים ואינטרסנטים מבינים שכדי לקדם את מעמדם, חובה עליהם לפייס ולזכות בחיבתו של המנהיג. כך יוכלו לזכות במינויים פוליטיים, ג'ובים, הכנסות נאות והשפעה. מצד שני, גם המנהיג הופך תלוי יותר באותם גורמים, לחיץ ומחויב לענות לבקשות של רבים מתומכיו. גם מקומם של חלק מבעלי האמצעים לא נפקד מהחגיגה, בבחינת יחסי הון-שלטון וכך עשויים להתפתח יחסי תן-קח שאינם משרתים את האינטרס הציבורי ואף מנוגדות לו.

להגביל את כהונת נושאי התפקידים

לכן, יש להגביל בחוק את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. לדעתי החוק צריך להגביל גם נושאי תפקידים אחרים כגון: ראשי מפלגות, ראשי ערים ובעלי תפקידים ציבוריים אחרים.

הגבלת הכהונה תאפשר סבב בריא ותכוף של מנהיגים ותקטין את הסיכוי של מי מהמנהיגים והמקורבים להם, לנצל את מעמדם לרעה. הידיעה שהזמן בשלטון מוגבל, צפויה להקטין את הסיאוב ואולי אף להניא אנשים לא ראויים מלהיכנס לפוליטיקה ולהניע אנשים שכן ראויים, להצטרף. שתי קדנציות מספיקות ליישום מדיניות וחזון, בלי לאפשר זמן ארוך מדי, בו שחיתות עלולה להשתרש. עלינו לתחום את הכוח ולמנוע ממנו להשחית באופן מוחלט, כפי שאמר הלורד אקטון.

3. כינון חוקה בהסכמה רחבה

בתמצית, חוקה היא ספר הפעלה מקוצר של מדינה. מדובר במסמך הקובע את עקרונות היסוד של המדינה – צורת המשטר, ערכיה, זכויות האזרח ועוד. המסמך נועד להגדיר את חוקי המשחק במדינה, להגביל את כוחה של הרשות המחוקקת ולהגן בצורה שווה על כלל האזרחים.

לאור מה שהתחולל במדינה בעשרת החודשים שקדמו ל-7.10 אני מקווה שברור לרובנו כי ישראל חייבת חוקה.

בהכרזת העצמאות, נאמר מפורשות:
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה…ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948…".

כידוע חוקה לא נקבעה, במקום זאת יש לנו "חוקי יסוד" שהתקבלו ברוב רגיל בכנסת כחקיקה רגילה, וניתנים לשינוי באותו אופן. ניסיון ההפיכה המשטרית לבצע מחטף ברוב פרלמנטרי דחוק, פילג את העם כפי שמעולם לא ראינו והדגים נאמנה איך לא מבצעים שינויים משמעותיים בכלל ובמערכת המשפט בפרט.

חוקה שתעגן את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

לאחר שנשנה את שיטת הממשל ונגיע ליציבות שלטונית, תגיע העת לכונן חוקה שתעגן את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תהליך כתיבת החוקה חייב להיעשות באופן מכבד ומשותף ולכלול את כל רבדי החברה הישראלית. יש לקיים דיון ציבורי רחב, לשמוע את כלל הקולות, ולהגיע להסכמות רחבות ככל הניתן.

את הליך גיבוש החוקה ראוי שתוביל ועדה המייצגת את המגוון האתני, דתי, מגדרי, וגאוגרפי של האוכלוסייה הישראלית. הוועדה תכלול אנשים שהציבור הישראלי רוכש להם אמון וכבוד, אנשים שיכולים לייצג את הרצונות והערכים של האוכלוסייה בצורה הוגנת.

הוועדה תכלול חברי כנסת, מומחי משפטים, כלכלה, חינוך והיסטוריה, נציגי אקדמיה ונציגי ציבור. רק תהליך דמוקרטי, רחב, שקוף ומכבד יוביל לחוקה ראויה שתייצג את רצון העם, תגן על הדמוקרטיה הישראלית ותבטיח את עתידנו.

4. שוויון חובות

ב-7.10 הנורא ולאחריו, ראינו גל של שותפות גורל וסולידריות חברתית, התנדבות ורוח הקרבה שאין שני להם. שוחחתי עם חברים מחו"ל וכולם נפעמו מרוח ההתנדבות והנתינה בארץ. נראה כי לא היה מגזר במדינה שלא נרתם וסייע. חיילים ואנשי מילואים עזבו הכל כדי להגן על המדינה בחירוף נפש. עמדתי בתור עם אחיי הישראלים לתרום דם, אזרחים תרמו כסף, מוצרים, אירחו, בישלו, ביקרו, תמכו ורשימת הנתינה עוד נמשכת.

הסתכלו איך כל המדינה מצפה בכיליון עיניים לכל חטוף או חטופה שישתחררו. הם חלק מהמשפחה שלנו – משפחת ישראל!

על אף הקשיים הרבים, אלו זמנים שמפיחים רוחות עזות של תקווה במפרשי המדינה. רוח הסולידריות הזו נראתה גם בעבר ובאמת עם ישראל הוא יחיד ומיוחד. במסגרת השינוי במדינה, עלינו לפעול לשוויון אמיתי, בזכויות האזרח, אבל גם בחובותיו.

הפערים בשירות הצבאי בין אזרחי המדינה גדלו לאורך השנים

פערים אלו אינם מוסריים, אינם הוגנים ולא ניתן להסכים להם. אלו פערים שיוצרים בצדק תחושות קיפוח ופוגעים אנושות בלכידות החברתית. הגיע הזמן, שכל אזרח יישא בנטל וישרת את המדינה. כל אחד לפי יכולתו וצרכי המדינה.

בהסתמך על החוקה שנכונן על הממשלה לקדם חוק שירות לאומי-אזרחי אוניברסלי. החוק יחייב את כלל אזרחי המדינה: חילונים, דתיים לאומיים, חרדים, ערבים וכל קבוצה שהיא, לשרת את המדינה. השירות יכול להתבטא בגיוס צבאי, שירות לאומי או שירות אזרחי בקהילה ובלבד שלכל אזרח תהיה את אותה זכות שירות.

יש לי משאלת לב, אני מקווה שכחלק מהשינוי במדינה, יבואו אזרחים שלא משרתים היום, יתייצבו ויגידו "הנני". יציעו עצמם לשרות כפי שהמדינה תזדקק. הם יעשו זאת מתוך סולידריות, הבנה ורצון ולא מתוך כפייה חוקית.

רק כך נוכל לכונן מחויבות חברתית אמיתית, המבוססת על שיתוף ונשיאה שוויונית בנטל. יחד נבנה חברה צודקת ושוויונית יותר.

5. תנאי סף לפוליטיקאים

אפקט דאנינג־קרוגר הוא דפוס התנהגותי בו אנשים עם ידע מועט מעריכים את יכולותיהם כטובות משמעותית מכפי שהן באמת. כתוצאה מכך, אנשים כאלו מתנהלים מתוך תחושת עליונות שגויה. או בקיצור – פוליטיקאים.  באופן מנוגד, תסמונת המתחזה מאפיינת אנשים בעלי יכולות והישגים, המרגישים שאינם ראויים להכרה שהם מקבלים.

אנשים שאינם מתאימים לתפקידם מצליחים להיבחר לעמדות כוח

כשמסתכלים על הכנסת בכלל והממשלה בפרט, ולאורך השנים, ברור כי אנשים שאינם מתאימים לתפקידם מצליחים להיבחר לעמדות כוח.

הכשל הזה קורה משתי סיבות עיקריות:
הראשונה, אילוצים קואליציוניים (ראו ערך סעיף שינוי שיטת הממשל) והשנייה, חוסר מודעות משווע של מי מאנשי הציבור לאי התאמתם לתפקיד.

דומה כי צניעות, ענווה והכרה במגבלות אישיות אינן תכונות מוערכות אצל אנשי ציבור, ודאי לא דוגמה אישית.

התוצאה נוראית, וראינו דוגמה חיה לכשל השלטוני החל מ-7.10 בו מערכות המדינה קרסו ולא תפקדו זמן רב בעוד גופים אזרחיים נרתמו באופן מרשים לעזרה. למי שעוד לא הבין, התוצאה של דילים פוליטיים + בינוניות אישית (במקרה הטוב) = כישלון קולוסלי בשירות הציבורי.

חישבו איזו הכשרה נדרש לעבור אדם לפני שיורשה לתכנן בניין? כמה שנים ומבחנים עובר רופא? כמה למדנו רק כדי להיות מסוגלים לנהוג בכביש? לכמה שנים של לימודים ישראלי נדרש, רק כדי לקבל תעודת בגרות?

ומה נדרש כדי להיבחר לכנסת ולהשפיע על חיי כולנו? בגדול להיות אזרח ישראלי ובגיל 21 ומעלה.
(יש עוד מספר סייגים כגון: עונשי מאסר, קלון, שלילת קיומה של מדינת ישראל והסתה לגזענות).

מכיוון שלמיועדים לכנסת ולתפקידי שרים (שלא חייבים להיות ח"כ) יש השפעה מכרעת על החיים של כולנו ותפקוד המדינה, יש להחמיר את תנאי הסף. מטרת התנאים היא להגביר את הסיכוי שאנשים ראויים יכנסו לפוליטיקה הישראלית תוך שמירה על יכולות הבחירה וההיבחרות הדמוקרטיים.

תנאי סף מוצעים:

• גיל מינימלי – 25. כדי להבטיח (בשאיפה) בגרות וניסיון חיים מסוים.
• השכלה – תואר ראשון ממוסד מוכר. מעיד על ידע, כישורי למידה והתמדה.
• ניסיון תעסוקתי – מינימום 3 שנות ניסיון בתפקיד ניהולי או ציבורי.
• היעדר רישום פלילי – ללא סייגים או התיישנות. הכרחי לאמון הציבור. מי שהורשע פסול לצמיתות.
• מבחן ידע – עמידה בהצלחה בבחינה בסיסית בתחומים: אזרחות, מדיניות ציבורית, כלכלה, משפטים.
• תקופת צינון – 5 שנים, ללא סייגים, מכל מערכת ביטחונית או שירות ציבורי בכיר.
• חובת גילוי נאות – למניעת ניגוד עניינים. כל מתמודד לכנסת, תפקיד שר או ניהול ציבורי בכיר יחויב בחשיפה של ענייניו הכספיים וקשריו עם בעלי עניין.

הגיע הזמן שהציבור בישראל ייהנה מנבחרי ציבור ראויים שיעבדו עבורו. תנאי הסף לא מבטיחים הצלחה, אבל מסייעים בדרישות המינימום לכשירות וידע מנבחרי הציבור שלנו. בתקווה שנזכה למערכת פוליטית מקצועית ושירות ציבורי טובים יותר.

ממשבר לאומי לתקומה – זה בידנו!

מעבר לשינוי שיטת הממשל, הגבלת כהונה, חוקה, שוויון חובות ותנאי סף לכהונה, עלינו להצמיח דור של מנהיגים, אמיתיים, שיהיו ראויים לעם הזה.

מנהיגים בעלי תכונות אופי הכרחיות:
הובלה בדוגמה אישית, נטילת אחריות, ענווה, צדק, ואמפתיה. מנהיגים מקצועיים ובעלי ניסיון בניהול, שהכוח המניע אותם הוא אחד: טובת המדינה והעם. עלינו לעודד ולבחור אנשים חכמים, אמיצים וישרים, בעלי חזון ויכולת ביצוע, עם כישורי מנהיגות הולמים. כאלו שיאחדו את העם ויניעו אותו לפעולה.

כל אחד מאיתנו צריך להיות מעורב פוליטית

פאסיביות, פסימיות, להסביר שהכל גמור ואין מה לעשות הן כולן גישות שלא מקדמות אותנו כהוא זה ואינן מציעות אלטרנטיבה ראויה. נהפוך הוא, יש לנקוט בגישה אקטיבית ולדאוג שכל אחד מאיתנו יהיה מעורב פוליטית.

וודאי שעליכם לצאת ולהצביע ביום הבחירות אבל גם לפניו ואחריו יש להיות מעורים פוליטית. הציבור הרחב חייב לשמש כמפקח עליון על נבחריו ולהשמיע את קולו כל אימת שנדרש. אף אחד אחר לא יעשה את זה עבורנו ולנו כעם אין חלופה טובה יותר.

יחד ניצור חברה טובה יותר

עם ישראל קם, מתחשל ומשגשג בעת משברים קשים. עלינו להתאחד ולשנות את המדינה, ויחד ניצור חברה טובה יותר עבור כלל אזרחי ישראל. בהבנה ברורה של הדרך ותוך לימוד לקחי העבר, נעבור יחד את המשבר הזה לתקומה. ממנו נצמח לחברה טובה וצודקת יותר, שכולנו רוצים לחיות בה.