עובדים זרים רבים עזבו בשל המלחמה • משפחות המטופלים מדווחות על הערמת קשיים

(חי פה) – כ-2000 עובדים זרים עזבו את הארץ בעקבות המלחמה, דבר שהעלה את החשש כי ייווצר בישראל מחסור ממשי בעובדים זרים, וכך משפחות רבות ימצאו עצמן ללא הסיוע והטיפול היומיומיים להם זקוקים יקיריהם.

לצד זאת, בני משפחות של מטופלים מדווחים כי בעוד הם מתמודדים עם הקושי בעזיבה הפתאומית של העובד/ת ומנסים בכל דרך לגייס עובד/ת אחר/ת וכמה שיותר מהר, הם נתקלים בבירוקרטיות מתסכלות ובהערמת קשיים בלתי הגיוניים, לטענתם. מרשות האוכלוסין דטחים את הטענות למחסור בעובדים ומציינים כי הענף היחידי שכמעט לא נפגע בזמן המלחמה, הוא ענף הסיעוד.

טוענים שיש מחסור"

ס', תושבת חיפה, מספרת לחי פה על המצב המתסכל אליו נקלעה כאשר העובד שטיפל באביה הודיע כי הוא עוזב את ישראל בשל המלחמה: "עם פרוץ המלחמה העובד הזר שמטפל באבי בן ה-83 שסובל מדמנציה, הודיע על עזיבתו. פנינו למשרד האחראי על גיוס עובדים וקיבלנו תשובה שיש מחסור בעובדים זרים.

במקרה פגשה ס' עובדת זרה שבדיוק סיימה את עבודתה עקב פטירתו של האדם בו טיפלה, ויש בידיה היתר העסקה. ס' שמחה ויידעה את המשרד בכך שהיא מעוניינת להעסיק את המטפלת, אז התברר כי לה כי היא עומדת בפני תהליך בירוקרטי סבוך ומסורבל. מסתבר שעובד זר מקבל ויזה ל-7 שנים, אך במקרה של פטירת המטופל/ת, עליו להוציא ויזה חדשה והיתר העסקה חדש.

ס' מספרת: "ניסינו, אני ואחיי שעוזרים לי לטפל בנושא חידוש היתר ההעסקה של המטפלת, להנפיק לה ויזה חדשה, אך נתקלנו באטימות ובחוסר התחשבות, שכן גם במשרד המטפל וגם בלשכת ההגירה סירבו לאשר היתר העסקה בטענה שהעובדת סיימה את תקופת האשרות שלה וצריך לגייס עובד/ת חדשים. שלא לדבר על זה שבמשרד שמטפל בכל הניירת, המסמכים וגיוס העובדים, למרות שאני בעצמי סידרתי ודאגתי לגיוס העובדת, דרשו ממני 2000 ש"ח תמורת הגיוס שלה, על אף שכאמור הם לא עזרו בגיוס כלל".

אך אז גילתה ס' שעוד לא הסתיימו "ההפתעות", בשלב זה נדרשה לא רק לדאוג לאישור העסקה, אלא שגם הודיעו לה כי אביה צריך לבצע מבחן תלות מחדש, זאת על אף שכבר אובחן כדמנטי ונמצא זכאי למטפל סיעודי.

ס' מספרת בכאב כי דבר ידוע הוא שאין כל דרך להחלים מדמנציה, אלא להיפך, ככל שעובר הזמן חלה הדרדרות והמצב רק מחמיר. "הלוואי ויחזירו לי אבא שמתפקד ואינו זקוק לעזרה סיעודית, זה החלום שלי, אם זה היה אפשרי הייתי הכי מאושרת בעולם. אבל כשאומרים לי שרוצים לעשות מבחן תלות בשנית, כשהאבחנה שלו היא מול העיניים שלהם, זה צורם וכואב. לא פגשתי מערכת כ"כ אטומה וחסרת התחשבות מימיי.

הסיפור של ס' הוא רק אחד מיני רבים שהתקבלו במערכת. משפחות מספרות שלוקח חודשים לסדר ולגייס עובד/ת, ועכשיו, בתקופת המלחמה, המצב עוד קשה יותר, ולא פעם הם מקבלים את התחושה שיש ניצול של מצוקתם מצד גורמים מסוימים שמעריכמים קשיים מיותרים, כשהמצב אליו נקלעו הוא רווי קושי וכאב גם כך.

כאמור, הטענה כי ישנו מחסור בעובדים זרים בשל המלחמה נדחתה ע"י רשות האוכלוסין וההגירה שציינה כי הענף היחיד שכמעט לא נפגע הוא ענף הסיעוד.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר לחי פה:
ראשית, יובהר כי הענף היחיד שכמעט לא נפגע, לשמחתנו, הוא ענף הסיעוד, בו הוכיחו העובדים הזרים את מסירותם ואת נאמנותם למטופלים ונותרו לצדם על אף המצב. אי לכך, לא ברור על בסיס מה נקבעו הקביעות שמוזכרות כאן, שאין להן כל עובדות להישען עליהן. כבר בבוקר ה-7 באוקטובר ועוד לפני שהיה ידוע המצב העגום במדינה, פרסמה הרשות מידע עבור העובדים הזרים, לרבות הנחיות למטפלים הסיעודיים כדי לשמור על ביטחונם האישי וביטחון המטופלים הסיעודיים.
בהמשך פורסמו חוזרים המקלים על הענפים בהם מועסקים העובדים הזרים ובהם ענף הסיעוד בפרט. כמו כן, הרשות החליטה על הארכת המועד להגשת בקשות בענף הסיעוד (חוזר מס' 16/2023). הרשות החליטה גם כי לא תיאכף העסקת עובדים זרים שוהים בלתי חוקיים, בבתי אבות ומוסדות גריאטריים לתקופה קצובה, פרסמה מכתב תמיכה בעובדים זרים בישראל והפנייה להנחיות בשפתם, לשמירה על ביטחונם, ביקור עובדים זרים שנפצעו או חלו, ביקורים של עובדים זרים שפונו ביחד עם מעסיקיהם, העמדת קו סיוע טלפוני בשפות שונו, הקלות בבחינות בקשות חריגות ועוד פעולות רבות. לאור האמור, אנו דוחים את ההאשמה כי ברשות ישנה חוסר רגישות ואטימות וכי אנו מערימים קשיים על המטפלים והמטופלים הסיעודיים. אמירות אלו מעידות על חוסר בקיאות בכל מה שנעשה בנושא.